פירושים על שמואל א 17:10: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

ויאמר הפלשתי אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה אמר להם דעו כי כוונתי היה לחרפם ולבזותם לאמר שאין ביניהם איש גבור חיל כמוני, כי הגם שעל מה שאמרתי והתניתי שמי שינוצח יהיו כל עמו עבדים על זה תוכלו להתנצל שאינכם רוצים שתתברר המלחמה בדרך הזה, הנה עתה אני אומר תנו לי איש ונלחמה יחד, הראו נא אם יש בכם גבור כמוני שילחם אתי, וזה יהיה בלא תנאים הקודמים, כי המלחמה תהיה כדרכה עם בעם, אחר שאינכם רוצים שתתאמת משפט המלחמה באופן זה, בכ''ז אחר שאני אומר לכם בדרך חירוף וגדוף כי אין בכם גבור חיל, בהכרח צריכים אתם לבקש איש שילחם אתי, מקנאתו אל כבוד בני עמו אשר אני מחרפם ומגדפם, והנה לפי זה במאמרו זה השני, לא רצה כלל שיהיה על פי משפט התיחדות הלוחמים רק אמר להם דרך חירוף, ולכן דוד שהלך לנקום נקמת עמו לא התנה תנאים ולא העמיד עדים ושופטים ולא עיינו שישתוו הלוחמים בעניניהם, כי יצא אליו מחמת מאמרו זה השני שהיה חירוף וגדוף, לא מחמת מאמרו הראשון שלא נתרצו בו ישראל כלל:

אני חרפתי. כאומר איך לא תבושו, הלא אני מחרף את ישראל לומר שאין עמכם גבורה, ואתם תחרישון, ועד מתי, תנו לי איש וכו׳:

ואמר בסוף הדברים אני חרפתי את מערכות ישראל, רוצה לומר במה ששאלתי השאלה הזאת מישראל ואין עונה מהם דבר הנה בזה חרפתי את מערכותם שאין איש בהם יוכל להלחם בי, ואמר זה גם כן לעורר לבותם לבוא להלחם בו אחד מהם להסיר מעליהם אותה חרפה. וכפי דעת המתרגם ישבח גלית עצמו שהמית הכהנים בני עלי חפני ופנחס ושלקח את ארון האלקים ושכל זה נרמז באמרו אנכי הפלשתי, וכאלו אמר מה לכם לערוך מלחמה עוד? אחרי שכל הפעמים שבאתם נגדנו הייתם מנוצחים ואין לכם במלחמת הפלשתים תקות תשועה ונצחון. ואמנם בענין גלית ודוד, אנשי לבבי אמרו לי שחכמי הנוצרים כתבו, שהיה ענינם כמו שעוד היום נמשך המנהג בארצות אדום וישמעאל, שבהיות מחלוקת בין אנשים בין דין לדין דברי ריבות והמשפט נעלם יסכימו ביניהם להלחם עליו, ויאמרו שישפוט השם השופט ביניהם כי הוא יודע תעלומות לב ואין לפניו שכחה ולא משוא פנים, ויסכימו שהאיש אשר יבחר השם ויגבר ידו על רעהו יעשה כרצונו ויצליח ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי בצדק כל אמרי פיו, אחר שעמו עוז ותושיה, וכי יפול הנופל דמו בראשו ואיש לא יצילהו מידו וימות בנפש מרה כי הוא רשע בדינו. וככה גם כן בהקבץ עמים יחדו מערכה מול מערכה פעמים יבחרו איש ביניהם איש אחד איש אחד שני אנשים נצים, ישימו נפשם בכפם להלחם בעד עמם איש באחיהו ידובקו ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, וזהו הנקרא בלשונם מעם לועז ריקט"ו או דישאפיא"ו, ונחלקו חכמיהם בזה. כי מהם אמרו שהוא דבר ראוי והגון, אחרי שדוד משיח אלקי יעקב עשאו, אם לא שיתנו [משפט] בזה שאין ראוי לעשותו מבלי רשות המלך או שר העיר, כענין דוד שעשאו ברשות שאול המלך ומצותו, וגלית ידמה שכן עשאו ברשות סרני הפלשתים או היה הוא השר עצמו, כמו שאמר הלא אנכי הפלשתי וכמו שפירשתי, וכמו שיורה אמרו כי מת גבורם וינוסו כי לא היו נסים, אם לא היה שרם ומלכם. ומחכמיהם אמרו שהוא דבר בלתי ראוי לעשותו והוא עון פלילי, לפי שהמשפטים האלקיים נסתרים ממנו, ואולי לא תדבק במלחמתם ההשגחה האלקית לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו ויהיו נעזבים למקרה, או אולי מרשעים יצא רשע וימות במלחמה ההיא האיש אשר הוא טהור וצדיק בדינו להיותו חייב מיתה על חטאים אחרים, והמעשה הזה הוא בכלל (דברים ו' ט"ז) לא תנסו את השם אלקיכם, אבל דוד מה שעשה היה במצות השם יתברך על פי נביא, או שבאה לו על זה נבואה, ושלזה כוון באמרו ואנכי בא אליך בשם השם צבאות, אלה הם דבריהם. ובעיני הבל המה מעשה תעתועים, כי המעשה בעצמו אין לו על מה שיסמך, על פי התורה ומשפט נבחרה לנו להבחין בין האמת והשקר ולא שיתגודדו האנשים בחרבות וברמחים, ומעשה דוד וגלית לא היה מזה המין ולא עלתה כזה על לבם, והנה אוכיח זה מאשר התיחדות הלוחמים אשר קראו ריקט"ו או דישאפיא"ו לא יעשה כי אם בתנאים ידועים למלכים ויועצי ארץ ומנהגם בזה תורה היא: